החלטה בתיק סע"ש 21395-10-12

1.       זוהי בקשתה של המבקשת להתיר לה לדחות את מועד הגשת אחת  הראיות מטעמה- תקליטור ותמלול שתי שיחות שנערכו בינה לבין המשיבה- האחת מיום 7.8.2012 (טלפונית), והשניה מיום  29.8.2012 (בפגישה). המבקשת עותרת לדחיית המועד להגשת הראיה  למועד שהינו 3 ימים לאחר השלמת חקירות הצדדים ולחלופין למועד שהינו 7 ימים לאחר  הגשת תצהירי המשיבה.

2.       לטענת המבקשת,  היות והראיה נוגעת לסלע המחלוקות שבין הצדדים ויש בכוחה להפריך את גרסת המשיבה בתביעתה, קיים חשש ממשי ביותר שגילוי הראיה כבר בתצהיר גילוי מסמכים בשלב זה, יגרום לכך שהמשיבה תנסה לשנות את גרסתה, באופן בו תתאים את טענותיה בתצהיר שתגיש ו/או את תשובותיה בחקירות הנגדיות לדבריה בשיחות המוקלטות. המדובר בראיה שנועדה לפגוע במהימנותה של המשיבה ואשר מאידך, אמורה להמצא בלאו הכי בידיעתה- כמי שהיתה צד לשיחות, ולפיכך, אין בדחיית מועד הגשתה  פגיעה במשיבה , וזאת אל מול  האפשרות לחשוף האמת בדבר מהימנותה.

3.       בתשובתה טענה המשיבה כי בקשה מעין זו, יכול ותועלה על ידי הנתבע אשר יבקש לדחות הבאת ראיותיו עד לאחר שמיעת עדויות התובע, ואולם כאשר מועלית מצד התובע, משמעה היפוך מוחלט של סדר הבאת הראיות. הכלל  הוא חשיפתן של הראיות ו"משחק בקלפים פתוחים" בעוד שהחריג של דחיית מועד הצגת הראיה יתממש רק במקרים נדירים של חשש ממשי לשיבוש הראיות. במקרה דנן לא הצביעה המבקשת אלא על חשש כללי, ואולם חשש זה אינו שונה מבכל מקרה אחר שבו עצם חשיפת גרסת התובע בטרם נותן הנתבע גרסתו, מאפשר לנתבע להתאים גרסתו לנטען על ידי התובע.

4.       בהחלטתי מיום 7.8.2013 קבעתי כי בטרם תנתן החלטה לגוף הבקשה , תועבר הראיה באופן חסוי לעיוני, וכך נעשה.

5.       לאחר שעיינתי בתמליל שהועבר כאמור , ולאחר שעמדתי על טיעוני הצדדים  וזאת על רקע המחלוקות שביניהם כפי העולה  מכתבי הטענות ומפרוטוקול הדיון המקדמי שנוהל בפני כב' השופטת שטיין, הגעתי לכלל מסקנה  כי נסיבות הענין אינן מצדיקות דחיית מועד הגשת הראיה כמבוקש.אבהיר:

 6.      אכן, כפי שקבע בפסק הדין בענין סויסה- אשר אומץ אף על ידי בית הדין הארצי לעבודה(רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (1) 515 (1999)), יש ויהא מקום לדחות מועד גילויה של ראיה משלב גילוי המסמכים לשלב מאוחר יותר.  ואולם הכלל הוא  גילוי מירבי. עמד על כך כב' השופט הנדל  בברע 739/07 כ. כהן ובניו שיווק חקלאי בע"מ- נסים עידן (מיום 31.7.2008)

" הכלל הוא גילוי מירבי. על הצדדים לשחק בקלפים פתוחים. וזאת דווקא מפני שלא מדובר במשחק אלא במשפט. השאיפה היא להגיע לאמת. .. הצגת הרציונל סוללת את הדרך ליוצא מן הכלל, מקום בו דווקנות יתר לכלל עלולה לשבש את המטרה האמורה. כפי שצויין בעניין סויסה:"יש שבית משפט נדרש לאזן בין זכות הגילוי והעיון לבין אינטרסים אחרים שבגדרם עשוי הגילוי להביא לשימוש בזכות שלא בתום לב" (שם, עמ' 7).

93537254001

נדמה שהמשפט הישראלי עומד בפני דילמה מסוימת. כאמור, מתן הזדמנות לצד להתכונן להצגת ראיותיו ע"י עיון בראיות הצד שכנגד, עשוי לתרום לגילוי האמת ולמנוע מצב בו המשפט מוכרע על פי מבחנים לא ראויים כגון, רמת זכרון, מהירות מחשבה וכו'.. ואולם, האם גילוי מירבי תורם תמיד לחקר האמת? ברי, כי צד שאינו אומר אמת מעוניין בהליך הגילוי כדי שלא להחשף. יהא זה לגיטימי לשאול מדוע יש לסייע לצד או לעד שהאמת אינה נר לרגליו?

חקר האמת יוצר מתח. לעתים נכון לגלות חומר ולעתים היפוכו של דבר. ברור ששיטות משפטיות שונות עשויות להגיע לתוצאות שונות בדבר פתרון הדילמה. שיטה משפטית מסויימת אף עשוייה לעבור תמורות. תקנות סדר הדין האזרחי מתוות את הדרך. הכלל הוא גילוי מירבי. זוהי עמדת השיטה. גם אם יש מקום לסטייה מן הכלל, ויש מקום, על בית משפט להעזר במנגנוני שמירה כדי שהיוצא מן הכלל לא יהפוך לכלל. לדוגמא, משמתקיימת מחלוקת עובדתית, במקרים רבים דרכו של צד להגדיר את יריבו כ'שקרן', בין אם הדבר נכון, בין אם לאו. לכן אין די בתיאור האמור כדי להביא לשינוי בכללי הגילוי - אחרת נקודת האיזון תופר. העולה מכאן שהנטל רובץ על הטוען שאין עליו לגלות חומר רלוונטי. אין הוא יכול להסתפק בטענה סתמית שהוא רוצה להפתיע את יריבו כדי למנוע ממנו לשקר". (הדגש אינו במקור)

בנסיבות הענין לא  הרימה המבקשת את הנטל המוטל עליה, וטענתה נותרה סתמית.

7.       מעבר לכך -  עיון בכתבי הטענות של הצדדים מצביע על כך שהמחלוקת- כולל לענין השיחות שהוקלטו במסגרת הראיה ותוכנן, כבר מפורטת דיה בכתבי הטענות ואף נראה כי צפה ועלתה בדיון המקדמי, דבר שמצא מקומו בנוסח הפלוגתאות והמוסכמות. כאשר המחלוקת כבר פרושה  לנגד עיני הצדדים , הרי שהחשש כי המשיבה תשנה גרסתה בדיעבד על מנת להתאימה לראיה מצומצם ובוודאי שאין בו בכדי לגבור על  הכלל של גילוי מירבי. עיון בראיה  עצמה מצביע אף הוא על כך שאינה שונה מכל ראיה אחרת שגילויה מתחייב במסגרת הליך גילוי מסמכים. כן מתברר כי הראיה אינה כוללת מידע שמשמעותו חריגה ככל שהדבר נוגע לרצונה של המבקשת למנוע מן המשיבה לשקר (כחששה על פי גרסתה). (השוו' רע"א 9288/07 גאזי איוב- שפיגל צבי (מיום 7.11.07).) בנסיבות אלה, אין מקום להעתר לבקשה.

8.       משכך , הבקשה נדחית. המבקשת תשלים גילוי המסמכים בדרך של צירוף הראיה  וזאת עד ליום 6.9.2013.

9.       המועדים שנקבעו בהחלטת כב' השופטת שטיין מיום 20.6.2013 לענין הגשת תצהירים, יעמדו בעינם, בהתחשב במועד הפגרה.

10.     הוצאות הבקשה יובאו בחשבון עם סיום ההליך.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ג, 19 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: